BIO

פסקל ברקוביץ

פסקל איבדה את שתי רגליה בתאונת רכבת קשה כשהייתה בת 17 אבל זה ממש לא עצר אותה מלהגשים את כל החלומות. בכוח רצון ותעוזה מעוררי השתאות והערכה המשיכה בחייה, עלתה לארץ, שירתה בצה”ל כמתנדבת והתמסרה באינטנסיביות לספורט. עד היום היא ספורטאית פעילה שהשתתפה בעשרות תחרויות בינלאומיות וייצגה את ישראל כבר בשלוש אולימפיאדות בשלושה ענפי ספורט שונים, והיא ממש עכשיו בדרך לאולימפיאדה הרביעית!

פסקל היא אשת אשכולות, במקביל לספורט היא מרצה, סופרת של רבי מכר, יוצרת קולנוע ועיתונאית. מכל הישגיה היא הכי גאה להיות אמא לשתיים.

פסקל היא, כספורטאית וכאדם, מקור השראה וסמל של מצוינות. פסקל, ילידת צרפת, עלתה לבדה לארץ בגיל 17, זמן קצר לאחר ששתי רגליה נקטעו בתאונת רכבת. היא הייתה המתנדבת הראשונה בצה”ל המרותקת לכסא גלגלים. בילדותה הייתה פסקל אלופה אזורית בהתעמלות קרקע ולאחר עלייתה לארץ, נכנסה לנבחרת שחייה לנכים וחזרה לרמה ספורטיבית הישגית. במקביל, היא החלה בקריירה עיתונאית בינלאומית והפכה לסופרת של רבי מכר בעולם.

בגיל 40 ברקוביץ’ חזרה לזירה הספורטיבית הבינלאומית, ולאחר שהתקבלה לנבחרת חתירה אקדמית היא יצגה את ישראל במשחקים הפראלימפיים בבייג’ינג 2008 שם סיימה במקום השמיני. לאחר מכן, פנתה אז לענף ספורט חדש, אופני-יד, וייצגה שוב את ישראל במשחקים הפראלימפיים של לונדון ב-2012 שם סיימה במקום ה-6. לקראת אולימפיאדת ריו 2016 היא הצטרפה לנבחרת ישראל בענף חתירת הקיאקים שנחנך כענף פראלימפי באותה שנה והשיגה את מקום השמיני. בימים אלו ממש היא צוברת ניקוד בתחרויות בינלאומיות לקראת השגת הקריטריון האולימפי לטוקיו 2020 (שלאור מגפת הקורונה נדחה ל-2021).

בסמוך למועד סיום המשחקים הפראלימפיים בלונדון נערכה בפריז אליפות העולם בטיפוס בולדרינג, לשם הייתה אמורה להתלוות לבעלה עוז סקופ שהיה מאמן נבחרת ישראל בטיפוס. פסקל, שבלאו הכי הייתה יחד עם בעלה בפריז, ניצלה את ההזדמנות ונרשמה לתחרות כמעט ללא זמן לאימוני הכנה. באותה תחרות היא דורגה במקום ה-5 בעולם.

לאורך כל השנים, היא מתאמנת במקביל במגוון ענפי ספורט אתגרי כגון צניחה, סקי מים, סקי שלג ורכיבה על סוסים. 

כמה נקודות ציון בקריירה מפוארת

פסקל נולדה בעיר אנז’ה שבעמק הלואר בצרפת לריימטנד יהודה, מורה לפילוסופיה במקצועו וללוס, פסיכולוגית קלינית. אביה, יליד צרפת, הוסתר כילד במהלך השואה אצל מספר משפחות. אמה באה ממשפחה נוצרית שסייעה וסיפקה מחבוא ליהודים בתקופה זו. בין אמה לבין היהודים שהוסתרו בביתה נותר קשר אמיץ ברבות הימים.

1967

1984

בדרכה לבית הספר החליקה על רציף רכבת, נפלה מתחת לגלגלי הרכבת הנוסעת וכתוצאה מכך נקטעו שתי רגליה.

במשך שבועיים נאבקו הרופאים על חייה. היא שהתה באשפוז מעל חצי שנה. למרות גילה הצעיר מהר מאוד הבינה שהיא לא תיתן לתאונה לשנות אותה ושהיא תתגבר על כל מוגבלות.

על אף ששיקומה לא הושלם היא שכנעה את רופאה לאשר את הטיסה לישראל. באותה שנה עלתה לארץ בעקבות חלום נעוריה ומיד התגייסה כמתנדבת לצה”ל. בתחילה בצבא התנגדו לגיוסה אך לאור ההתעקשות שלה ובעזרתו של תא”ל אהרון דוידי הפכה למתנדבת הראשונה בצה”ל בכיסא גלגלים וסללה את הדרך לשילוב וגיוס בעלי מוגבלויות.

1985

1989

לאחר השחרור החלה לשחות בצורה תחרותית. הישגיה הרשימו עד מאוד את אנשי הוועד האולימפי שבשנת 1989 זימנו אותה לאימונים בנבחרת ישראל במטרה להתחרות במשחקים הפאראלימפיים בברצלונה ב-1992. ברקוביץ עבדה נמרצות לאורך שנתיים על מנת לצבור ניסיון ואת הניקוד המספיק לקבלת הקריטריון האולימפי. אולם בשנת 1991, מספר חודשים לפני קיום המשחקים האולימפיים, נאלצה לעזוב את הנבחרת מסיבות כלכליות. ברקוביץ זנחה את הקריירה הספורטיבית המקצועית שלה לטובת קריירה מצליחה בתחום התקשורת.

כשני עשורים לאחר מכן, כבר בגיל 40, התבקשה ברקוביץ על ידי ד”ר רוני בולוטין, יו”ר הוועד הפראלימפי דאז, להצטרף לנבחרת החתירה האקדמית הפראלימפית של ישראל, כעשרה חודשים בלבד לפני המועד האחרון להשגת הקריטריון האולימפי להשתתפות במשחקים של בייג’ינג 2008. ברקוביץ לא הכירה כלל את ענף הספורט, אך ראתה בזה הזדמנות לחזור לספורט התחרותי ולהגשים את חלומה שנטשה בשנת 1991. 

באולימפיאדת בייג’ינג השיגה את המקום בשמיני בענף החתירה האקדמית.

2008

2012

לאחר המשחקים הפאראלימפיים בבייג’ינג, ברקוביץ נכנסה להריון והפסיקה זמנית את אימוני החתירה. לאחר הלידה כשתכננה לחזור, עקב אי הסכמה עם הוועד האולימפי על מי יהיה מאמנה האישי הופסקה התמיכה הכספית של הוועד האולימפי ונמנע ממנה להמשיך בענף. על אף הפסקת המימון ברקוביץ הייתה נחושה להשתתף במשחקים הפאראלימפיים בלונדון 2012 וכך החלה להתאמן בענף חדש עבורה, אופני-יד.

בלונדון היא הגיעה למקום השישי בענף אופני היד.

ב-2014 היה לפסקל הכבוד להדליק משואה בטקס יום העצמאות ה-66 למדינת ישראל. 

“מתכבדת להשיא משואה זו לכבוד עמיתיי הספורטאים והספורטאיות הנכים המסמלים מסע מופלא ומשמשים מורי דרך לרבים. לכבוד הספורט והתנועה כדרך חיים וניצחון. לכבוד הכוח האדיר של האדם הגובר על כל מגבלותיו […] לנשים בישראל, לכבוד החופש לבחור את החיים שהן מבקשות לעצמן, כל אחת בדרכה, לכבוד האמהות בישראל המטפחות גם משפחה וגם עשייה. לכבוד החולמים הגדולים שחותרים להגשים את חלומם לעיתים גם כנגד כל הסיכויים. לכבוד הנר הבוער בכל אחד מאתנו המבקש להאיר בטוב את העולם כולו. ולתפארת מדינת ישראל”.

2014

2016

לאור העלויות הרבות שכרוכות בענף אופני היד והסכנה הגדולה שטמונה בו החליטה ברקוביץ ב-2014 לפרוש מהענף ולהתמקד בענף פראלימפי חדש, חתירת הקיאקים, שנחנך כענף פראלימפי בריו 2016. כך בפעם הרביעית החלה אימונים בענף חדש לקראת השתתפות במשחקים האולימפיים.

פסקל ייצגה את ישראל במשחקים הפאראלימפיים ריו דה ז’ניירו (2016) בחתירה בקאנו-קיאק וזכתה במקום ה-8

נכון לשנת 2020 פסקל ממשיכה להיות ספורטאית פעילה ועומלת במרץ רב לקראת השגת הקריטריון האולימפי לטוקיו 2020, שנדחה ל-2021 לאור הפנדמיה של נגיף הקורונה. בתחרות גביע העולם בקייאק שהתקיימה בספטמבר 2020 בהונגריה, זכתה במדליית הארד.

2020...